התבלבלנו בגדול. כעת, ככל שהאבסורד גובר כולנו יחד חייבים להתעורר.
אז הנה מה שאני נאה דורש ומנסה לקיים.
איך התבלבלנו ומה עושים?
אני מרגיש שהעולם חוגג על ספינת טיטניק במסלול התרסקות. הנחמה שלי היא שאנחנו לפחות מבינים שצריך לנגן מוסיקה אחרת ולהתארגן כדי להגיע להגה של הספינה שלנו. לכן אני מנסה לחגוג פעולה משמעותית ומעשית למען עולם טוב יותר.
בתור יועץ ארגוני שמתמחה בקבלת החלטות אני חי בתחושה שצורת ההתארגנות של המין האנושי צריכה להשתנות. שני תחומים בסיסיים שצריכים להתעשת עליהם:
1. חלוקת הכח – האופן בו מתקבלות ההחלטות בעולם ובארץ וגם בעיר שלנו צריך לשרת את התושבים. זה לא המצב.
אזרחים נאלצים להיות מעורבים יותר וכדי לשרוד צריכים לקבל אפשרות לשלוט הלכה למעשה על גורלם. בחירות אחת לארבע שנים (או חמש במוניציפליה) כשיטה אבסולוטית להסכמה, ונציגים שמנותקים מהאזרחים כי מונעים לשימור כוחם הפוליטי (עם או בלי תאוות בצע) על חשבון ההישרדות שלנו, מייצרים פילוג מעושה. בעת משבר, הפער בין הלכה למעשה כה בולט עד כי ברי היום לרבים, שלפחות 80% מהאנשים יכולים להסכים על 80% מהנושאים (מיליון איש גוברים על מיליון שקל). להסכים בהגיון ושאיפה לשוויון.
אנחנו לא טועים. אנחנו פשוט רגילים. ומתרגלים עוד קצת אם צריך. התרגלנו לחפש מי ישרת אותנו, מי ייצג אותנו, מי ינהל עבורנו ומי יחשוב בשבילנו. כך התרגלנו לעשות מה שחשוב עבור אחרים. שנים לא עושים בעצמנו, מתלוננים שמגיע לנו וממשיכים להתפלא שזה לא עבורנו. אם לא בעצמנו אז איך לעצמנו? למעשה נשמטה יכולת ההחלטה, ההשפעה על החיים ועל חלוקת המשאבים. שמחים בחלקנו ממשיכים לרדוף אחר עוד קצת כוח החלטה וממון. הלוואי וזה באמת היה שלנו.
אם נשכיל להסכים במקום לבחור, להשתמש במה שיש ולא במה שלאחרים אין, להתארגן על עצמנו למען עצמנו בכל תחומי החיים. אז נתחיל לחשוב, לעשות ולטעות באמת.
- חלוקת השפע – רווחי ללא מטרות רווח.
תשעה מיליארד איש צריכים להתחלק על משאבים מתכלים. אם לא ננהל אחרת את המשאבים על הכדור, לא נשרוד. הקיום האנושי כבר לא מובן מאליו. האדמות לגידול מזון, המים, האוויר והמגוון הביולוגי שמתחזק את הכדור – נעלמים. כדי לשרוד עלינו להתארגן על המשאבים, קודם כל ברמה מקומית, מבוזרת ובלתי תלויה ככל הניתן. זו הדרך לניהול משאבים לוקאלי בסיסי, שמייצר אפשרות (ומשדר מסר!) להשלמה של צרכים ברמה ארצית וגלובלית.
יש את המילה הזאת בכלכלה שמשתמשים בה אבל לא באמת מתכוונים אליה. חבל. קוראים לה "ערך". צעד ראשון בכיוון הוא להבין שהערך הכלכלי הוא ערך חברתי. כל התאגידים מוכרים לנו מוצרים ושירותים שמעניקים לנו ערך. הערך עבורנו (אם נתעלם מרוב המוצרים שסתם מזיקים לנו) הוא כמובן בראש ובראשונה הערך לתאגיד שמוכר אותו.
שרשרת הערך היא שרשרת חברתית של אנשים שעמלו על המוצר והשירות (עבור תמורה זעומה יחסית למחיר). שרשרת הערך החברתית הופכת משנית, עלומה וחסרת הכרה, בעוד שהערך הכלכלי לתאגיד, ולא החברתי לאנשים, הוא הנותן. על פיו יתקבלו ההחלטות ויחולק השפע.
אז זהו שלא. הגענו למצב שבו השיטה של כסף לתאגידים כדי שלנו יהיה טוב כבר לא עובדת. כי הם דואגים לעצמם וכי אם תימשך הצמיחה העסקית, לא ישאר לנו אוויר, אוכל, מים ואדמה.
מילטון פרידמן, חתן פרס נובל בכלכלה, הודה בטלוויזיה שתאוות הבצע היא המניע של הקפיטליזם. אבל היום זה פשוט לא כלכלי, אלא אם חברתי.
אם נמצא דרכים לעשות טוב לאדם ולסביבה ולייצר ערך אמיתי, זה יעבוד. אפשר לנהל ארגון קהילתי שיהיה עסקי יעיל, שוויוני, מקיים ובעיקר – למטרות הציבור ולא למטרות התאגיד. זה הרווח האמיתי ושכרו בצידו.
אחרי שנשכיל לשחרר את תפיסת הצריכה, מושג הרווח והמגלומניה של כילוי משאבי הכדור, נוכל לשחזר את שרשרת הערך החברתי והכלכלי שמקיימת אותנו באמת.
אז איך עושים? איך נהיה השינוי שמייחלים לו?
כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להתארגן – הכח הפוליטי טמון בכח החברתי. פוליטיקה היא מילה גסה אבל פוליטיקה חברתית היא השליטה שלנו על גורלנו.
הדרך צריכה להיסלל בניקיון כפיים לא שכיח, אבל חזון נביאי ישראל לשוויון וצדק חזק מכל כישלונות העבר (קיבוצים או משטרים פסוידו סוציאליסטיים). על פי רוב יוזמות קהילה מייצרות ערך (win-win) שקל לקדם, אבל גם כאשר צריך להחליט על שימו שמשותתף במשאבים ציבוריים לטובת הכלל, יש דרכים לשמור על שקיפות, בקרת אזרחים ושיטות להגיע להסכמה (אסיפת אזרחים, רוב של שני שליש).
כדי להתארגן נדרש שינוי התודעה לחיבור חברתי, וטכנולוגיה כדי לייצר ולנהל משאבים יחד. תמצית התודעה שורה על גבי שורות אלה ועל יוזמות חיבור קהילות תרבות, רווחה ואנרגיה.
את תמצית הטכנולוגיה לשירות הקהילה התחלנו לייצר באמצעות אפליקציה של קהילות שמאפשרת, באופן חופשי לכל קהילה לנהל יוזמות קהילה בכל תחומי החיים – כרגע בתחום תרבות, רווחה ואנרגיה סולארית.
יש מרחב פעולה רב לייצר יוזמות קהילה בתחום חינוך, גידולים ותמיכה חברתית. השלב ההכרחי יהיה כמובן גם לייצר מנגנון קבלת החלטות בקהילה באותן יוזמות בהם נדרשת הסכמה.
התארגנות על אנרגיה בקהילה היא מיקרוקוסמוס של צורת ההתארגנות החדשה הנדרשת בעולם. קהילה היא המולקולה של האורגניזם הגלובאלי.
גג סולארי זה המפגש המעשי של שינוי בהתארגנות החברתית והכלכלית הנדרש היום עבור המין האנושי. הקהילה מתחברת, מייצרת אנרגיה (נקיה!) לעצמה ומתקיימת גם ממכירת אנרגיה. באותו אופן מתחברים בקהילות גם לגידולים קהילתיים (גינה זה פאסה, צריך לשרוד), תרבות אזרחית, רווחה ותמיכה קהילתית ועוד.
מי שאין לו כסף ויש לו גג וגם מי שאין לו גג ויש לו כסף יכולים להתחבר יחד כדי שגם אלה שאין להם כסף ואין להם גג ישרדו.
רבים חווים משבר ולא מעטים כבר מבינים את ההלכה שצריכה להפוך למעשה –
כדי לשרוד עלינו להיות מעורבים, להתארגן בקהילות, להיות שותפים בחלוקת הכח והמשאבים.
מציאות משנים מהגג!
